• Decrease font size
  • Reset font size to default
  • Increase font size
ג'ון מקיין arrow משפחה גדלה
משפחה גדלה

ב- 1984, מקיין ואשתו הביאו לעולם את ילדם המשותף הראשון, הבת מייגן, שנתיים לאחר מכן נולד בנם ג'ק וב 1988 נולד בנם ג'יימס. ב- 1991, סינדי מקיין הביאה הביתה תינוקת נטושה בת 3 חודשים מבית יתומים בנגלדשי המנוהל על ידי "אימא תרזה". הזוג מקיין אימץ אותה באופן רשמי וקרא לה ברידג'ט.
2 התקופות הראשונות בסנאט האמריקאי
הקריירה של ג'ון מקיין בסנאט האמריקאי החלה בינואר 1987, לאחר שהביס את יריבו הדמוקרטי, המחוקק ריצ'רד קימבל. מקיין ירש את מקומו של סמל השמרנות האמריקאי באריזונה, בארי גולדווטר. מקיין היה שותף בכמה וועדות בסנאט. כחבר סנאט ומהמר שנים ארוכות עם קשרים צמודים לתעשיית ההימורים (מקיין היה מחבר Indian Gambling Regulatory Act).
לאחר זמן קצר מקיין זכה בתשומת לב ברמה לאומית. בשנות ה- 80 היה בין 5 חברי סנאט שהואשמו בשחיתות (Keating Five). בין 1982 ל 1987 מקיין קיבל 112,000$ בתרומות מידי צ'ארלס קיטינג, בנקאי ואיל ממון אמריקאי, בנוסף לטיול במטוסו הפרטי של קיטינג אשר מקיין לבסוף שילם עליו. מקיין היה בין חמשת הסנאטורים שקיטינג יצר עמם קשר על מנת למנוע מהממשלה את ההשתלטות על עסקיו ומקיין נחקר פעמיים בידי הרשות הפדראלית בקשר לכך. ב- 199 מקיין אמר שהדרך בה נראו הצטיירו הדברים הייתה שגויה. זה נראה לא טוב כאשר קבוצה של מחוקקים נפגשים עם קבוצה של סנאטורים והדבר הינו שגוי. לבסוף מקיין זוכה על ידי וועדת האתיקה של הסנאט אך עדיין ציינה הוועדה כי הפעיל שיקול דעת שגוי. עם זאת ב- 1992 נבחר מקיין שוב ובקלות.
מקיין יצר לעצמו שם של עצמאי בשנות ה- 90. הוא התגאה בקריאת התיגר שלו לעיתים על בכירי מפלגתו וקשה היה לקטלגו פוליטית.
בין השנים 1991-1993 כחבר בוועדה לנושא שבויי ונעדרי מלחמות, יחד עם חברו לסנאט ולקר במלחמת וייטנאם ג'ון קרי, מקיין חקר את נושא שבויי מלחמת וייטנאם בכדי לקבוע את גורל אותם אנשים אשר נחשבו כנעדרים מאז. הוועדה קבעה כי אין עדות או בסיס לחשוב כי ישנם אמריקאים אשר מוחזקים חיים בשבי בדרום מזרח אסיה. בעזרת מקיין, ב- 1995 ייצבה יחסים עם וייטנאם. מקיין הותקף רבות על ידי פעילים בנושא אשר טענו כי ישנם עדיין אמריקאים אשר מוחזקים בניגוד לרצונם בדרום מזרח אסיה. משנת 1993, מקיין הינו יושב ראש הוועדה הרפובליקנית, הממומנת על ידי ממשלת ארצות הברית בחלקה אשר חורטת על דגלה את התפשטות צורת הממשל הדמוקרטית ברחבי העולם.
מקיין תקף מה שלדעתו היה השפעה קלוקלת של תרומות גדולות לפוליטיקאים מתאגידים, איגודי עובדים, ארגונים שונים ואנשים פרטיים אמידים ועשה נושא שה לחתימתו האישית. מ- 1994 עם הסנאטור הדמוקראטי ראס פיינגולד על רפורמות בתחום מימון הקמפיינים. מאמציהם כמובן זכו להתנגדויות רבות מצד בעלי אינטרסים. למרות סיקורים אוהדים בתקשורת. הצעותיהם של מקיין ופיינגולד מעולם לא עלו להצבעה.
המונח "רפובליקני בלתי מזוהה" היה כינוי שהוצמד למקיין (ולעיתים קרא לעצמו כך). ב- 1993 מקיין התנגד לפעילות צבאית אמריקאית בסומליה. מטרה נוספת שלו הייתה הכספים שהקונגרס פיזר לתומכיו ותמך בחוק שמעניק לנשיא את היכולת להטיל וטו על תרומות לפוליטיקאים מאנשים פרטיים. אולם בית המשפט העליון דחה הצעה זו בטענה כי היא נוגדת את החוקה.
בבחירות לנשיאות ב- 1996 מקיין היה שוב המועמד לסגן הנשיאות בראשות בוב דול. המגזין "טיימס" הכניס את ג'ון מקיין לרשימת 25 האנשים המשפיעים ביותר באמריקה.
ב- 1997 מקיין כיהן כראש הוועדה רבת העוצמה למסחר של הסנאט. הוא הותקף בשל קבלת מימונים מתאגידים ועסקים תחת עין הוועדה, אך בתגובה אמר שהתרומות הקטנות שקיבל לא היו לטובת מסעות הבחירות שלו. מקיין יצא נגד תעשיית הטבק ב1998, בהצעת חקיקה שתגרום לעליית מחירי הטבק על מנת לממן קמפיינים נגד עישון, הגברת מודעות נגד סיגריות בקרב צעירים, מימון מחקרים בתחום ועזרה לממשלה במימון טיפול לנפגעי סיגריות. בתמיכת ממשל קלינטון ובהתנגדות התעשייה ורוב הרפובליקנים ההצעה נפלה.